אמא סיפרה לי שהתחלתי ללכת ליער כבר בגיל שנתיים. ומאז לא הפסקתי…  

כל סתיו חזרו החצבים, ואחריהם סתווניות כרכומים, ונרקיסים ליד השלולית, ואז הגיעו כלניות, צבעונים רקפות וסחלבים. שידעו להתחבא היטב. אותם הכי אהבתי.

הפרחים הפכו לחברים. הם היו שם כל שנה, אחרי הגשם, חיבקו אותי. כנערה חוויתי איתם לראשונה את התחושה האנרגטית. והתמלאתי אושר כשגיליתי שלכל פרח יש תחושה אחרת בין כפות ידיי ובגופי. וזה היה סוד שלי בלבד אי שם בשנות ה-70.

מתוך הספר מסע אל מגע במרחב הנע

(מתוך הספר "זן-שיאצו – מגע במרחב")

עץ הוא הגשמת הזרע שנטמן במים, היכולת של הזרע לנבוט וללבלב, להיות ירוק ולהזין את עצמו ואת הסביבה בחמצן.

עץ הוא תנועה ענקית כשהוא בכיוון נכון של יצירה והרחבה. עץ הוא הכיוון מבפנים החוצה, ודרכו מתאחדת הרוח הפנימית עם החיצונית.

עץ הוא גם המקום בו אנו מתבלבלים ומאפשרים לבחוץ להשפיע על הבפנים.

בתוך הגוף נמצא העץ בכבד ובכיס המרה, שאחראים על התנועה והזרימה בגוף. הם מחוברים ליצירתיות מצד אחד, ולכעסים ותסכולים מצד שני. כעסים חוסמים את הזרימה, כמו סכר באמצע הנהר. כעס הוא בדרך כלל כיוון לא נכון, שמנסה להביא את הבחוץ פנימה. יצירה היא תמיד מבפנים החוצה

"איך שיר נולד, כמו תינוק, זה מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה"

הכבד וכיס המרה קשורים אל העיניים, לחזון הפנימי – החלום שהחל במים. כיס המרה שהערוץ שלו עוב בצידי הראש והגוף, מאפשר את הפיכת החזון למציאות.

הכבד וכיס המרה אחראים על גמישות המפרקים ועל הגידים המקיפים אותם. כשהמפרקים גמישים, גם הרוח הפנימית גמישה והמחשבה גמישה. יש פתיחות לרעיונות וכיוונים חדשים. יש מקום ליצירה ולמשחק. העץ הוא תנועת ה KI בגופנו בכל רגע. הוא מניע ומטהר את הדם, מנקה אותו מרעלים ודואג שיהיה מאוזן מבחינת הסוכרים שמומסים בו. אז יכול הדם לעשות את תפקידו.

ZONE הכבד נמצא בקרסול, אחד המקומות בגופנו בו אנו זקוקים לגמישות, מהבסיס – מתנועת כף הרגל על גבי האדמה. חוסר גמישות שם הוא גם רגשי ומחשבתי – חיים שתקועים בכיוון אחד, עיניים שרואות את החיים כמקום צר וקשה. גמישות מאפשרת לראות גם צדדים נוספים.

ZONE הכבד עובר גם בבית החזה, מעל המקום הפיזי של הלב והראות. הכבד הוא זה שבו קיימת הגאווה, האגו , היהירות. בדרך כלל, תכונות אלו באות מחוסר ביטחון עמוק בעצמנו וביכולת שלנו לתת ולאהוב. איזור הרוחב הזה של הכבד בחזה הוא בעצם בית הסוהר בו אנו שמים את עצמנו – תסכול, כעס,יהירות, וכו'. אם אנו לא מאפשרים לדברים לזוז, לזרום ולנוע עם ה KI (שזה מאפין של הכבד), אנו עלולים למצוא את עצמנו עם שטף דם במוח, עם אסטמה, שיתוק, התקפי לב ועוד.

מקום נוסף שהכבד עובר בו הוא מתחת ללסת התחתונה. כמה מאיתנו חושקים שיניים ולא נותנים לדברים שיש לנו לומר לצאת החוצה, וכך הכעסים נשארים בפנים. השרירים מכווצים, הגידים קצרים ואנו בחמיצות.

מרידיאן הכבד (yin)

(מתוך הספר "זן-שיאצו – מגע במרחב")

 מרידיאן הלב (yin)

מתכת שייכת לסתיו, לרגעים של סיום ושל מוות. לרגעים לפני שהכל מתחיל מחדש. בתוך הדימוי של הזרע שהחל במים, הצמיחה שהיתה בעץ, הפריחה שהייתה באש, והפרי שהיה באדמה, הרי במתכת הצמח קמל, הזרעים פוזרו וזהו סוף המחזור ותחילתו של המחזור הבא.

בתוך הדימוי של החלומות שנחלמו במים , יכולת העשייה של העץ ,ההתלהבות והאהבה שבאש והתמיכה שבאדמה, הרי המתכת היא רגע השחרור, האפשרות להניח לדברים כמו שהם בתוך גלגל החיים ולא לאחוז בהם. האחיזה והשליטה הן אחת מהמחלות החזקות שלנו. מי לא לוקח את כל האחריות על כתפיו ובטוח שבלעדיו העולם לא ישרוד? ובכל זאת כולנו מתים בסוף.

בגוף שייכת המתכת אל הראות (YIN) ואל המעי הגס (YANG), כלומר אל מערכת הנשימה ואל מערכת הוצאת הפסולת. שתי מערכות אלו בנויות מאפיתל, רקמת העור החיצונית שלנו, ולמעשה הראות והמעי הגס הינם איברים חיצוניים שהתקפלו פנימה בשלב העוברי. הראות והמעי הגס משויכים לעור, לחלק שיוצר את גבולות הגוף. כשאנו תופסים את עצמנו מסתיימים בעור, מתאפשר רוע, משום שאין הזדהות והשתתפות עם אנשים אחרים והעולם כולו.

מתכת חותכת, היא חדה, היא מדויקת והיא משויכת מאד לאינטלקט, לפרפקציוניזם, לציניות ולרצינות יתר. הרגשות המשוייכים למתכת הם העצב והצער. רגשות שמהם ניתן לצמוח, רגשות שקשורים בדרך כלל אל פרידות מאנשים, חפצים, תכונות וכו'.

הראות מסתימות באגודל, והמעי הגס מתחיל באצבע המורה. אלו שתי האצבעות בעזרתן אנו תופסים ומחזיקים (נסו לכתוב). השיעור של המתכת הוא להיפרד, לא לאחוז, לתת למה שהסתיים ללכת. למפגש עם אדם אהוב, לעבודה, לחיים שמסתיימים. הנשימה – פעולת הראות היא הדרך החזקה ביותר שלנו להתחבר אל עצמנו. ניתנה לנו המתנה לעשות זאת בכל רגע, בשאיפה ונשיפה. השאיפה מביא KI מהשמיים אל תוך הגוף והנשיפה היא המשחררת פסולת. פסולת משתחררת גם דרך העור (זיעה) ודרך הצואה, אחרי שהכל מוצה מהמזון.

מרידיאן הראות (yin)