(מתוך הספר "זן-שיאצו – מגע במרחב")

אדמה זו אמא. האם הגדולה, זו שמזינה ותומכת ונמצאת באהבה ללא תנאי. אדמה מאפשרת את הצמיחה של הכל, את יצירת שרשרת המזון שממנה אנו מתקיימים. כדור הארץ הוא האדמה והתמיכה שלנו. כוח המשיכה משפיע עלינו כל הזמן ומשאיר אותנו מחוברים לאדמה. ומול כוח זה יש את הכוח שנובע מתוך האדמה כלפי מעלה והוא האהבה. אדמה היא השורשים של חיינו.

אדמה שונה יוצרת אנשים שונים. כולנו מכירים בתחושה את ההבדל בין אנשי העיר לאלו שבמדבר או בהר. זו התחושה שיש מי שנטוע באדמה ואפשר להישען ולסמוך עליו כמו שסומכים תמיד על כדור הארץ, או על אמא – לא במודע, אבל הביטחון תמיד נימצא שם. זו המשמעות של לחץ שווה ותומך.

אדמה זו פשטות החיים לפי עונות השנה, תשומת הלב לשינויים הקטנים, לגדילה, לצמיחה ולכמישה.

באדמה – הפרי בשל. הוא ניתן לאכילה, הוא ניתן לביטוי. החלומות שנחלמו במים, היצירתיות שבעץ, ההתלהבות והאהבה שבאש הגיעו לבשלות. כעת עוד אנשים יכולים להנות מפרות העשייה, אם זה ציור, פסטה או לחן חדש.

כשאנו באדמה שלנו, במובן חיובי, אנו מעניקים כל הזמן מבלי לעשות חשבון, בטבעיות. אדמה לא מאוזנת זה חשבונאות. זה לבדוק את האינטרסים שלנו לפני שאנו נותנים משהו. זה לתת למחשבות להסתובב סביב עצמן במעגלים, וזה בדרך כלל לא מוביל לפיתרון, אלה מביא עלינו דאגנות ומתח מיותרים.

אדמה היא השרירים בגופנו, אם הם נוקשים מדי או רפויים, כמו אדמה סדוקה או בוצית, או שהם בדיוק במידה. אדמה זה להיות במרכז. מתוך המרכז ניתן לתמוך את האחר, ניתן לתת. אדמה זה להיות בגוף מלמטה כלפי מעלה.

בגוף מתבטאת האדמה דרך המרידיאנים של הטחול (YIN) והקיבה (yang) שנמצאים במרכז הגוף ואחראים על פרוק והטמרת המזון מחומר ל KI. הקיבה והטחול אחראים גם לשמירת האיברים במקומם. מול נטית הגוף להתכופף כלפי מטה עם השנים ולהענות לכוח המשיכה, ישנו את הכוח שבא מלמטה, מתוך האדמה, ועוזר לזקיפות הקומה ולטונוס השרירים, ושומר את האיברים (כגון רחם, שלפוחית שתן וכו') במקומם. איברים שצונחים בהחלט מעידים על חולשה באדמה.

דרך ערוץ הקיבה מתבטאת האדמה בשחלות ובשדיים, שהם ערוץ ההזנה של הגוף מרגע שתינוק נולד, ערוץ ההענקה ללא תנאי דרך ההנקה והתמיכה.

האדמה מתבטאת בטעם המתוק. הסינים קושרים את הלבלב אל הטחול והקיבה. מתיקות יתר, שנגרמת בעיק על ידי סוכר לבן זה כמו להזריק סמים למוח. כמות האינסולין בדם עולה ויורדת במהירות והכבד עובד חזק. המוח מגיב לסוכר ב "הי" גדול ואחרי כן בדעיכה, שה "תרופה" לה היא שוב מתוק. זה יוצר אצלנו מנגנון של התמכרות, כמו כל התמכרות אחרת לסמים.

הקיבה והטחול אחראים על החשיבה ועל הזיכרון לטווח קצר. מוח שמקבל לתוכו הרבה סוכר יכול לפתח בקלות חשיבה מעגלית (אובססיבית), ללא יכולת לצאת מהסבך. לפעמים כל מה שצריך כדי לצאת ממנה זה לאזן את המרידיאן.

 מרידיאן הטחול (yin)